הזיכרון המושלם - טוב או רע

התאמת הסיגר — אומנות יצירת הזיכרון בשלמות

בהמשך לסדרת המאמרים שכתבתי על התאמת הסיגרים לרגע הנכון, העליתי לאחרונה סטורי.
בסטורי סיפרתי על סיגר שחיכה אצלי ביומידור כמעט ארבע שנים, עד לרגע המדויק שבו הרגשתי שהוא צריך להישרף.חבר יקר כתב לי בפרטי שהוא כל כך התחבר לסיפור — ומיד נזכר איפה הוא עצמו עישן את אותו סיגר, בדיוק באיזו סביבה, באיזו אווירה והזיכרון הזה, לדבריו, צרוב אצלו בצורה חדה ומדויקת להפליא.אז מה בעצם גורם לסיגר להיות הסיגר הנכון, בזמן הנכון, ליצירת הזיכרון הכי מתוק שיש?השבוע שלי ב"לא סקי" היה הזמן המושלם לבדוק את השאלה הזו לעומק.
יצאתי עם כוונה ברורה: לקחת את כל התותחים הכבדים. ארזתי איתי כ-50 סיגרים לטיול, מתוך ידיעה שהולך להיות לי הרבה זמן לעשן, לחשוב, לכתוב — ובעיקר ליהנות.ועם הפרטגס לוסיטאניאס יש לי רומן ארוך.
כבר לא מעט פעמים אני נעמד מול היומידור הקובני, אנחנו מחליפים מבטים, אבל תמיד מרגיש לי שזה עוד לא הזמן.
הסיגר הזה, בעיניי, דורש הכנה. הוא דורש פאלטה נקייה, אבל אחרי אוכל טוב. הוא דורש שעתיים פנויות בראש  ומעל הכל — קפה מדויק, כמו שאני אוהב.מדובר בגייג' 49, אורך 7 — סיגר די גדול, שמעניק גוף בינוני-פלוס. אבל אל תתנו למילה "בינוני" לבלבל אתכם — הגודל הזה מביא איתו עוצמה של ממש.בסוף, בחרתי לעשן אותו רק ביום הרביעי של החופשה.
יחסית בבוקר — השעה הייתה 10:00. הכנתי לעצמי לאטה מחוזק בעוד חצי מנת אספרסו מהבריסטה, התיישבתי, והתחלתי לשוחח עם עצמי ועם החיים.המחשבות על יצירת הזיכרון המושלם לא עזבו אותי.
עבורי, העובדה שחיכיתי כל כך הרבה זמן לרגע הזה, רק הגבירה את המתח והסקרנות — האם באמת אצור כאן זיכרון חד-פעמי?והגעתי לשתי מסקנות ברורות:

מסקנה ראשונה:

יש סיגרים, כמו הלוסיטאניאס, שאנחנו מחכים להם. אנחנו בונים את הרגע.
אנחנו יודעים בדיוק איך נכין את עצמנו, מה נאכל, מה נשתה, באיזו אווירה נשב. אנחנו יוצרים במודע את התנאים — ובסוף, כשזה קורה, זה רגע בלתי נשכח.
ולמען הסר ספק — הסיגר שיתף פעולה בצורה מושלמת. את הסקירה שלו? אשמור למאמר אחר.

מסקנה שנייה:

יש גם את הרגעים ההפוכים.
רגעים שבהם לא תכננו כלום. לא אוכל, לא שתייה, לא סביבה. ופתאום — הכל פשוט קורה נכון.
הקוביות מסתדרות בול בטטריס.
השקדים במרק בול בכמות.
הכוכבים בשמיים מסתדרים בדיוק מעליך.
הסיגר מגיע בדיוק כשהוא צריך, לאן שהוא צריך — ומעניק זיכרון מתוק בלי הכנה מוקדמת.

אבל לא הכל ורוד.
לא כל זיכרון מסיגר הוא טוב.
לכולנו היו סיגרים פחות מוצלחים ואפילו כאלה שהיו ממש גרועים.
גם אלו נצרבים בזיכרון — ולפעמים קשה מאוד לתקן את הרושם הזה.
אני יכול להעיד על כמה וכמה מקרים שבהם סיגר "נפל" בצורה כזו, שלא הצלחתי לחזור אליו שוב באמת ולנסות להנות ממנו בצורה כנה ואמיתית.ולרוב, זה לא הסיגר שהיה גרוע. 
זה פשוט הרגע שלא הסתדר.
הכוכבים לא הסתדרו, הקוביות נפלו עקום — והתוצאה היא חוויה שלא מצליחה להימחק.

לסיכום
נסו לעשן בכל מיני דרכים גם עם תפאורה מעניינת, עם הרבה הכנות או מצד שני פשוט תדליקו סיגר, בלי להתלבט, בלי לשבור את הראש.
פשוט תעשנו.

תגיבו לי מה עובד לכם הכי טוב ומה הזיכרון הכי טוב שיש לכם מסיגרים.

אז הנה לכם — קצת חומר למחשבה, קצת להחכים, והרבה לקנא.