מצדה - סיגר ישראלי עם חלום גדול
פרטים טכניים
- מותג: מצדה – דון לוניה
- ויטולה : פארחו
- מידות : 52x6 (טורו)
- ארץ ייצור : הרפובליקה הדומיניקנית
- מפעל ייצור : חסוי
- ֿעטיף : קונטיקט ברודליף דומיניקני
- ֿאוגד : דומיניקני
- מלוי: דומיניקני שורט
- מחיר צרכן : 43 ש״ח
- כמות סיגרים שעושנו : 3
מצדה – סיגר ישראלי עם חלום גדול
מצדה הוא לא רק סיגר – הוא סיפור על תשוקה, פטריוטיות ויצירתיות שנעטפו יפה בעלה ברודליף. מאחוריו עומד לוניה שוסנסקי, יזם שהחליט להפוך את אהבתו לסיגרים למשהו מוחשי. המסע שלו לרפובליקה הדומיניקנית היה, לדבריו, הגשמת חלום אישי – אבל בניגוד לרוב האנשים שחוזרים מטיול עם מזכרת קטנה מהדיוטי, הוא חזר עם מותג סיגרים משלו.
למה דווקא מצדה?
לוניה רצה שם שמספר סיפור – לא רק על הסיגר, אלא על הישראליות עצמה. מצדה היא סמל של נחישות, עמידות והאמונה בצדקת הדרך – בדיוק מה שלוניה רצה לבטא בסיגר הזה. "אין לנו מקום אחר, ואנחנו נעשה כל מה שנדרש כדי להישאר פה," הוא אומר, וכנראה שזה גם נכון לגבי מי שמעשן סיגר עד הסוף, גם כשהוא כבר שורף את האצבעות.
סיגר ישראלי בהתאמה אישית
לוניה תכנן את מצדה במיוחד לטעם של המעשן הישראלי – קליל, מהנה, בלי יותר מדי פלפל ועם עוצמה מאוזנת. הרעיון היה ליצור סיגר שלא יתנשא עליך – לא משהו כבד מדי, לא כזה שצריך תואר שני בעישון כדי ליהנות ממנו, אלא סיגר שתרגיש איתו בנוח בין אם הוא מהראשונים שלך או האלף.כמו שמצדה היא סמל ישראלי חזק, כך גם ה-מצדה נועד להיות זמין, נגיש ומהנה, כזה שתוכל לעשן עם קפה של בוקר, באמצע יום עמוס או בסוף שבוע רגוע. אם הוא היה אדם, כנראה שהוא היה הטיפוס שמזמין חברים למנגל, מביא יין טוב, ודואג לכל המעטפת.השילוב בין חלום אישי, חזון ופטריוטיות הפך את מצדה לשחקן חדש ומסקרן בשוק – וכזה ששווה להכיר.תהליך הסקירה
כחלק מההכנות לסקירה עישנתי את כלל הגדלים וויטולות שיש בפרוטפוליו של לוניה. החלטתי שאת הסקירה נבצע על הגודל טורו כיוון שאליו הכי התחברתי. ככלל כידוע גודל הסיגר משפיע מאוד על החוויה ואישית אני את החוייה הטובה ביותר קיבלתי מהגודל טורו.
אסביר למה הכי התחברתי לטורו.
אני אוהב סיגרים די קשיחים שאפשר להניח אותם בפה, להרטיב אותם, לנשנש אותם, לשים בין השיניים לפמפם אותם ועוד תיאורים מסרט גרמני ישן והם ישארו בדיוק כמו שהם. הרובוסטו והטורו לא הצליחו להישאר כאלו, קצת התחממו ונהיו רכים (גם אירוע אופייני לסיגרים אוורירים). בקשר לגורדו ככלל אני לא מתחבר לגודל, אבל זה רק שלי..
גדלים וויטולות
- פארחו - (5x50) רובוסטו– 45 ש״ח
- פארחו - (6x52) טורו – 43 ש״ח.
- פיגוראדו - (6x52) טורו בליקוסו (טורפדו) – 44 ש״ח.
- פארחו, (6x60) גורדו – 42 ש״ח
מראה ראשוני – שילוב של היסטוריה, עיצוב
הדבר הראשון שתופס את העין הוא השילוב בין הכחול הבוהק של הבאנד לבין העטיף הכהה, שמייצר ניגוד מרשים. הברודליף תמיד מעלה בי זיכרונות – קצת כמו לפגוש חבר ותיק שלא משנה כמה זמן עבר, תמיד ירגיש מוכר וטוב. במקרה שלי, הוא מחזיר אותי להתנסות הראשונה שלי עם סיגרים מהעולם החדש – חוויה שאי אפשר לשכוח.
הבאנד של הסיגר מתהדר בכחול עז, עם שילוב של צהוב זהוב ולבן אפרפר. הכחול והלבן, כמובן, הם מחווה לדגל ישראל, והזהב מוסיף נגיעה של יוקרה – כי אם כבר עושים סיגר ישראלי, לפחות שיהיה לו סטייל. במרכז הבאנד מופיעה טירה שנראית כאילו יצאה היישר מימי הביניים, מה שמעט מבלבל כי מצדה היא בכלל מבצר מהתקופה הרומית. האם זה באמת משנה? אולי לחלקנו – מאידך העיקר שהעיצוב מצליח להעביר את תחושת החוסן והסמליות של הסיפור ההיסטורי.
דגם מוקטן של מצדה
ומה לגבי הסיגר עצמו?
ביד הוא מרגיש אוורירי אך לא רך מדי, בלי "בורות" על הסיגר שמעידים על גלגול לקוי מאוד רק נגיעה של טבק שחסרה בפוט ככל הנראה בעקבות המילוי הקצר, מה שלא השפיע על העישון.
בנוסף בתמונה ניתן לראות את הגוונים השונים של הטבק שנכנסו לסיגר, בעיניי מראה יפה כשלעצמו
תמונה של הפוט
העטיף הברודליפי מוסיף מרקם מחוספס מעט, עם ורידים דקים שנותנים לו מראה טבעי ומחוספס במידה עם ורידים מעט בולטים .
תמונות מוגדלות של עטיף
רגע לפני שגולש – הכנה מדוקדקת לסקירה
זהו הסיגר השני מתוך שלושה שעושנו לצורך הסקירה, כי אם כבר נותנים חוות דעת, כדאי שהיא תהיה מדויקת ומבוססת. כסיגר סומלייה, אני רואה בכך חובה מקצועית לוודא את ההתאמות הנכונות לכל סיגר. לכן אני מתעקש לעשן לפחות שלושה, עם שילובים שונים, כדי לקבל את מקסימום החוויה ומקסימום המגוון של הניחוחות. הרי כמו שלא הייתם שופטים סטייק רק לפי ביס אחד, אי אפשר לקבוע סופית על סיגר בלי לבחון אותו מכל הכיוונים.
לצורך הבדיקה, עישנתי את מצדה בשלושה שילובים:
☕ עם קפה הפוך על בסיס חלב - לבדוק איך הסיגר עובד עם מרקם חלק ומתיקות טבעית.
🔥 עם אספרסו יחסית עוצמתי וארומטי, בעל חמיצות בינונית - לראות איך הוא מתמודד מול טעמים חדים יותר.
🥃 עם כוס ויסקי "סיגר בלנד" של M&H, מבית מר דרור הרטמן - כי אם כבר לחקור, אז כמו שצריך.
כעת הגיע הרגע לפתוח את הצלופן… או לפחות לנסות.
משכתי, ניסיתי בעדינות, ואז קצת פחות בעדינות, וזה הרגיש כאילו מישהו דבק את הצלופן לסיגר עם סוכר מומס. אם לא הייתי יודע יותר טוב, הייתי חושד שהסיגר פשוט לא רוצה שיפרידו אותו מהבית החם שלו. אבל אחרי כמה ניסיונות (והרבה סבלנות), הוא יצא סוף סוף לחופשי, מוכן לסקירה.לפעמים, חוויית העישון מתחילה עוד לפני ההדלקה, ולפחות כאן – היא התחילה עם קצת אקשן. 😅🔥
עוד לפני ההדלקה, ההרחה הקרה מספרת הרבה. לאורך העטיף עולים ניחוחות של קקאו, עם רמזים עדינים של עץ והמון טבק מתוק שמרמז על הפרופיל.
ברגל הסיגר, הסיפור קצת משתנה – כאן קיבלתי ריח עשיר של אסם, חציר טרי ואדמה לחה. התחושה היא כמעט כמו להיכנס למחסן טבק ישן ולהתמלא בניחוחות הכבדים והעמוקים של עלים שהתייבשו ולא בחלק של האמוניה.
חיתוך, הדלקה וטעימה ראשונית – פתיחה
לסיגר השני החלטתי ללכת על חיתוך V – הבחירה לא הייתה מקרית. מכיוון שמצדה דיי אוורירי מטבעו דבר שמקובל במילוי קצר, רציתי לקבל משיכה קלה אבל לא משוחררת מדי ולתת לטעמים מקום כדי להבין מי נגד מי.
הקיטום מקרוב
ההדלקה הייתה חלקה
בלי התעסקות מיותרת – רק להבה יחידה, כמה סיבובים עדינים של הרגל באש וכבר אחרי כמה פימפומים הסיגר בער כמו שצריך. אני תמיד מעדיף להבה יחידה על סיגר לא דחוס, הלהבה היחידה מאפשרת שליטה מקסימלית על האחידות והדיוק בהדלקה וכאן זה עבד בדיוק כמו שרציתי.
כבר בשאיפות הראשונות קיבלתי גל של קקאו, עם המון ניחוח של טבק טרי ולצידם נגיעה עדינה של פלפל שהוסיפה קיק קטן לעניין. הפלפל לא היה אגרסיבי אלא רק חיזק את הפרופיל. סה״כ משאיר תחושה חמה ונעימה בפה.
שליש ראשון – עקצוץ עדין, קקאו ועשן מפתיע
כמו תמיד, השליש הראשון נפתח עם קצת עקצוץ – לא מהסוג שמקפיץ אותך מהכיסא, אלא יותר כמו דגדוג עדין שמזכיר לך שהסיגר רק מתחיל להתחמם. העלים עדיין קרירים, התבלינים מחכים בסבלנות ברקע, ובינתיים הקקאו והאדמה לוקחים פיקוד – בדיוק כמו שרמזה לי ההרחה הקרה.
(תמיד טוב להחזיק ציפור קטנה שלוחשת לא?)
הסיגר בתחילת שליש ראשון
קיטום ה-V שעשיתי נועד לאזן את המשיכה, ולפחות עכשיו, אני יכול לטפוח לעצמי על השכם – בינגו. המשיכה מדויקת, לא אוורירית מדי, לא חונקת, פשוט נכונה.
ככל שהשליש מתקדם, הקקאו נהיה יותר נוכח, מתפשט עד לקצה הלשון, משאיר מתיקות עדינה שאפשר לשים לב אליה רק אם באמת מתמקדים.
ואז הגיע העשן – כאילו נכנס מיסוך של מרכבה 4
כמות עשן ברמה כזו לא ציפיתי למצוא כאן. כן, אני יודע שסיגרים פחות דחוסים נותנים יותר עשן כי יש יותר מעבר אוויר, אבל כאן, זה הרגיש כאילו הסיגר החליט לעבור הסבה מקצועית לארובה של קטר רכבת. העשן סמיך, עוטף, נוכח, כמעט אפשר לחתוך אותו בסכין ולהגיש עם קפה בצד.ברטרוהייל, הסיגר מתייצב על מדיום נעים, בדיוק כפי שתיאר לוניה.
ניסיתי כמה וכמה פעמים לבדוק אם הברודליף הולך לשחרר איזה פאנץ' חזק יותר, אבל הסיגר נשאר ונעים. אין פה התקפות של כוח, אין הפתעות שיזרקו אותך מהמסלול – רק זרימה שמביאה אותך לשליש הבא בנחת.
הסיגר בסיום שליש ראשון
שליש שני – שוקולד חלב, קרמיות ואוויריות
השליש הראשון היה חימום מנועים, השליש השני נכנס להילוך שיוט. אין כאן עלייה דרמטית בעוצמה, אבל ניתן להרגיש איך הגוף של הסיגר מתמלא, מקבל יותר נוכחות.הקקאו מהשליש הראשון מתחיל להתעדן, מפנה מקום לשוקולד חלב. אבל שלא תטעו – הקרמיות כאן היא לא מהסוג של קצפת מתוקה שמתפוצצת בפה, אלא יותר כמו עשן עוטף וסמיך שמוסיף נפח לכל חוויית העישון.
המבנה של הסיגר קליל, האפר בהיר וצפוי – צפוי כשאתה גדל על אדמה מלאת מגנזיום כמו ברפובליקה הדומיניקנית, אין סיבה שתהיה אחרת. אבל בדיוק בגלל האוויריות הזו, צריך עישון מוקפד כדי לשמור על בערה אחידה – לא עניין מסובך, אבל כן דורש ממך להיות קצת יותר מודע למה שאתה עושה. או כמו שאני קורא לזה – עישון עם מודעות עצמית.
הסיגר בשליש שני
האפר של הסיגר קליל לא יציב במיוחד, ניכר שהקונסטרוקטור שאישר את תכנית הבינוי של הסיגר עשה את זה עם חיוך גדול כנראה מאיזה דרינק וסיגר (הלוואי עלינו) אז בירכתי אותו כמה ברכות בנושא המקצוע העתיק בעולם והמשכתי .
האפר בשליש שני
לקראת סוף השליש, הסיגר סוף סוף מרים קצת הילוך, תופס קצת יותר כוח ונוכחות. ברטרוהייל מורגשת חמימות נעימה באף (ללא דמעות) – בדיוק מה שאני אוהב בסיגרים בשלב הזה. יחד איתה, מתחילה להגיע המתיקות הטבעית שהברודליף מביא איתו.
המתיקות המוכרת הזו שאמנם לא עוצמתית כמו שציפית מסיימת את השליש בצורה חלקה.
כאן צריך לומר שהייתי חייב לוודא שאני שולט בעצמי לא לשאוף עוד ועוד כדי לקבל את העוצמה שחיפשתי מתוך ההיכרות והזיכרון שלי מעישון הברודליף. מאידך כמו שלוניה התכוון החוויה פה המשיכה קלילה ועם רצון טבעי לקחת עוד שאיפה.
שליש אחרון – יציבות זה שם המשחק
הסיגר נשאר יציב, ממשיך על אותו קו של עוצמה בינונית. האמת? ציפיתי שהוא ירים קצת יותר הילוך, אבל במקום זאת הוא בחר להישאר רגוע ונאמן למקור. הבחירה בקפה כנראה תרמה לכך, מה שאפשר לטעמים המתקתקים של העלים הדומיניקנים להישאר ברורים ומובחנים בלי להיות מוצפים בניקוטין.בשלב הזה רשמי הקרמיות והשוקולד כבר מתערבבים עם קפה אספרסו והתוצאה היא סיומת שמרגישה קצת כמו לקחת שלוק מאספרסו משובח, עם ריח של אדמה לחה וטבק מתקתק שמתלווה.
שוב, גם כאן נדרשת שליטה עצמית בעקבות הנטייה הטבעית שלי והחיפוש אחר העוצמה. כיוון שהסיגר מזמין ומעודד לקחת עוד ועוד שאיפות הרצון הוא לשאוב אותו כמו v12 של דייסון כדי לקבל עוד קצת כוח. לפיכך אספתי את כל יכולות דחיית הסיפוקים שלי שלא כל כך קיימת אם לומר את האמת והקפדתי שלא למהר ולא לחמם אותו יותר מדי.
בנימה רצינית חייב לומר שהאיפוק היה קרדינלי (יש תרגום בסוף למתקשים) כדי לשמור על טמפרטורה נכונה וכך להפיק ממנו את המיטב עד הסוף.
ובואו נודה באמת – עישנתי אותו הרבה מעבר לבאנד, פשוט כדי למצות את החוויה עד הקצה. החוזק נותר בינוני לכל הדרך, בלי קפיצות מיותרות או הפתעות לא צפויות. הסיגר הזה יודע מי הוא, והוא לא מתנצל.
שליש שלישי
חוזק וגוף – יציב, מאוזן, ולגמרי בשליטה
חוזק - מדיום לכל הדרך, לא יותר גם אם תתעקש לעשן אותו עד הרגע שבו אתה מתחיל לשאול את עצמך למה אני שורף פה אצבעות לא תקבל יותר. אם אתה מחפש בוסט של כוח, שמתפתח עם הסיגר זה לא המקל עבורך. כנראה תצטרך לנסות את הרובוסטו, שם יש סיכוי שתמצא יותר עוצמה מהר יותר.גוף - בינוני מקסימום בינוני פלוס תלוי מה אכלת, אבל בלי דרמות של משחקי השף (בהמשך למה אכלת). אין כאן עליות וירידות חדות, אלא שמירה על קו יציב, במיוחד מהשליש השני ואילך.
זה לא סיגר שיתחיל במשהו אחד ויגמור עם משהו אחר– הוא נשאר נאמן למה שהוא מההתחלה ועד הסוף, ישראלי אמיתי.
אם אתה אוהב סיגרים שמפתיעים עם טוויסטים חדים, זה לא המקום – אבל אם אתה רוצה חוויית עישון עקבית לא מתחנפת הדלקת את המקל הנכון.
סיכום קצר - מצדה – סיגר ״ישראלי״ עם חלום גדול
הסיגר מצדה הוא לא עוד סיגר חדש בשוק – הוא סיפור של תשוקה, אידיאולוגיה וחזון אישי.
מאחוריו עומד לוניה סושנסקי, יזם שהחליט להפוך את אהבתו לסיגרים למשהו מוחשי. המסע שלו לרפובליקה הדומיניקנית, שאותו הגדיר כהגשמת חלום אישי, הוביל אותו ליצור סיגר שמדבר במיוחד לקהל הישראלי – כזה שיהיה קליל, נגיש ומהנה, בלי עומס של תבלינים או עוצמה גבוהה מדי.
כבר מהפתיחה, הסיגר הפגין , משיכה קלילה וכמות עשן מאסיבית – לא מפתיע בהתאמה למבנה הלא דחוס שלו. הוא נפתח בטעמים אדמתיים עם רמזים לקקאו, אבל בלי שום חריפות או עומס תבלינים. ככל שהעישון התקדם, הגוף התעגל, השוקולד המריר הפך לשוקולד חלב עם מרקם קרמי נעים. הסיגר שמר על מבנה קליל לאורך כל הדרך. האפר הבהיר בהחלט מושך את העניין אך ניכר הגלגול האוורירי באי יציבות האפר.
השלב האחרון היה מעניין – למרות שציפיתי לעליית עוצמה, הסיגר נשאר מאוזן ונעים. הטעמים נטו לכיוון אספרסו חזק עם נגיעות טבק מתקתקות, אבל שום דבר לא השתלט או הפך לכבד מדי. אפילו כשהמשכתי לעשן מעבר לבאנד כדי להרגיש את כל הדינמיקה עד הסוף, החוזק נותר בינוני והסיגר שמר על הזרימה החלקה שלו.
סיכום וחוות דעת
מצדה הוא סיגר שמביא ערך נכון לקהל הישראלי – הוא מאוזן, קליל מספיק כדי להתאים לעישון יומיומי. הוא מתאים למעשנים מתחילים שרוצים חוויית סיגר נגישה, מאידך גם למנוסים שמחפשים משהו נעים ולא מחייב.זה סיגר שמתאים להפסקת קפה טובה, לרגע של מנוחה או פשוט לזמן איכות עם עצמך. הוא לא יתפוס אותך בהפתעה עם פיקים של עוצמה, לא ישעמם אותך כמו טלנובלה ולא יכעס עלייך עם תניח אותו בצד.
תמורה למחיר – בול במקום
כשמסתכלים על מה שלוניה ניסה לעשות עם מצדה",קשה שלא להודות שהוא פגע. זה לא סיגר שמתיימר להיות "פרימיום", לא מוכר פה משהו מסתורי ולא מנסה להרשים עם עטיפה מוזהבת ובאנד מהודר – הוא מגיע בגישה ישירה וכנה, בלי מניירות, אבל עם טעמים מורגשים וסך הכל חוויית עישון מהנה.במחיר של 42-45 ש"ח, אין כאן יומרות מיותרות, אבל יש תמורה טובה מאוד למעשן היומיומי הישראלי שרוצה משהו נגיש, יציב, וכזה שאפשר ליהנות ממנו או להניח אותו בלי לחשוב או לבכות יותר מדי. זה בדיוק סיגר שאפשר לשים לקייס ולדעת שתקבל ממנו בדיוק את מה שהוא מבטיח – אחלה סיגר, במחיר נכון, בלי דרמות גם אם לא הלך טוב.
יוסי פנדה - סיגר סומלייה
