איך סיגרים הפכו לסמל נרדף להצלחה וכסף
כשאנו רואים תמונות של אנשים גדולים בהיסטוריה, משוררים, פוליטיקאים ועשירי עולם, כמעט בכל מקום נראה איזה סיגר נהדר.
היסטורית, בעלי עושר וכוח משמעותיים התמכרו לסיגרים בעבודת יד מקובה ומרכז אמריקה. אנשים מפורסמים על פני הקשת הפוליטית והכוחנית - לפוליטיקאים, אילי עסקים, אנשים עולים בסולם התאגידים, כוכבי קולנוע ואפילו מנהיגים בעולם הפשע, (אל קפונה היה עם סיגר קבוע בפה) הייתה נטייה לסיגרים משובחים.
הדבר בכלל תס תאוצה בעולם הפשע שבשנות החמישים והשישים קובה הפכה להיות מקום המפלט והשעשועים של עשירי ארצות הברית ואיפה שיש כסף יש גם פשע – אגב ראו ערך הקמת ווגאס
. עם השנים, עישון סיגרים הפך לשם נרדף לעוצמה לכסף והצלחה.
מנהלי עסקים ברמה גבוהה מזוהים עם עישון סיגר משובח ולגימה ממשקה טוב כדי להירגע לקראת עסקאות ואף להדליק אחד לאחר חתימה שהניבה רווח יפה
. עישון סיגר יכול לשנות את הקצב בפגישות עסקיות, לטפח סביבה של עוצמה, תחכום ואולי אפילו קצת לשבור את הקרח.
אחת הסיבות לקשר בין כוח לעושר היא שסיגרים נתפסו באופן מסורתי כפריטים מיובאים יקרים מאוד שרק לאליטות החברה הייתה גישה אליהם. מבחינה כלכלית, הפופולריות של הסיגר הייתה קשורה למגמות השוק. במהלך השפל הכלכלי בארה"ב לדוגמא, מכירות הסיגרים ירדו. בתקופות של התאוששות, מכירות הסיגרים התחדשו.
תעשיית הקולנוע גם חיזקה את הקשר בין סיגרים לכוח. שחקנים מפורסמים רבים הונצחו בתמונות ובסרטים עם סיגר בפה. יכולנו לראות סיגרים בסרט "פני צלקת", הסנדק", קראטה קיד, "ג'ון רמבו" אפילו ב"ספייס ג'אם" של וורנר בראדרס.
השיווק של חברות סיגרים תרמו גם לאופי העילית של הסיגרים באמצעות פרסום פרסומות למותגי סיגרים פרימיום במגזינים עסקיים מובילים.
כמובן, תגי המחיר של המותגים הנפוצים בעולם אינם קרובים להתאמה לכלל האוכלוסיה.
מאידך כיום עם פתיחת השוק לסיגרים מהעולם החדש אנחנו יכולים לראות מגמה של סיגרים שיתאימו לרובנו, החל משימוש היומיומי ועד לאירועים מיוחדים.
לצד זו אני תמיד אומר – מעשן סיגריות מוציא הרבה יותר מאיתנו על הרעל שלנו ומאשר שאנו מוציאים על התחביב שלנו.
תחשבו על זה ככה יהיה לכם קל יותר להסביר למישהו חיצוני